רוב הישראלים לא קוראים יוונית, וזה בסדר גמור. הם פותחים את הברית החדשה בתרגום עברי, קוראים ובוטחים שמה שכתוב מולם הוא מה שכתוב במקור. בגלל זה לתרגום יש כוח עצום. המתרגם קובע במה הקורא יאמין, ולפעמים מספיקה לו לשם כך מילה אחת.
הנה מילה כזאת.
מה כתוב במקור של הברית החדשה
בבשורת מתי י 29 ישוע אומר לתלמידיו משפט קצר ופשוט.
ביוונית כתוב:
οὐχὶ δύο στρουθία ἀσσαρίου πωλεῖται; καὶ ἓν ἐξ αὐτῶν οὐ πεσεῖται ἐπὶ τὴν γῆν ἄνευ τοῦ πατρὸς ὑμῶν
המילים האחרונות, ἄνευ τοῦ πατρὸς ὑμῶν, פירושן המילולי הוא "בלי אביכם", וזה הכול. אין שם "רצון", אין "החלטה" ואין "גזרה". פרנץ דליטש תרגם בנאמנות:
"הֲלֹא תִמָּכַרְנָה שְׁתֵּי צִפֳּרִים בְּאִסָּר וְאַחַת מֵהֵנָּה לֹא תִּפּוֹל אַרְצָה מִבַּלְעֲדֵי אֲבִיכֶם." (מתי י 29, תרגום דליטש)
עכשיו פתחו את התרגום החדש, הנפוץ ביותר היום בעברית מודרנית בקרב היהודים המשיחיים:
"הַאִם לֹא נִמְכָּרוֹת שְׁתֵּי צִפֳּרִים בַּאֲגוֹרָה אַחַת? גַּם אַחַת מֵהֶן לֹא תִּפֹּל אַרְצָה בְּלִי רָצוֹן אֲבִיכֶם." (מתי י 29, התרגום בחדש של החברה לכתבי הקודש)
המילה "רצון" לא קיימת בטקסט היווני. מישהו הכניס אותה לשם, והוא ידע היטב מה הוא עושה.
על מה ישוע מדבר בכלל?
כדי להבין כמה התוספת הזאת זרה לפסוק צריך לקרוא את כל הפסקה. ישוע שולח את תלמידיו לדרך ומזהיר אותם שימסרו אותם לבתי דין, שילקו אותם ושחלקם יומתו. בתוך האזהרה הקשה הזאת הוא חוזר שלוש פעמים על אותה פקודה: אל תיראו (פסוקים 26, 28 ו־31). או במילים אחרות – אל תפחדו.
ועל מה הוא מבסס את זה? על כך שהאב יודע הכל. תמיד. מיד אחרי הציפורים הוא אומר שגם שערות ראשכם כולן ספורות. מי שסופר את שערות הראש שלך לא עושה את זה כדי לגזור עליך משהו. הוא עושה את זה כי אכפת לו ממך.
לוקס מביא את אותו מאמר בדיוק ומפרש אותו בשבילנו: "וְאֵין־אַחַת מֵהֶן נִשְׁכַּחַת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" (לוקס יב 6). לא "אף אחת מהן לא מתה בלי שאלוהים רצה", אלא אף אחת מהן לא נשכחת. לשכוח זה ההיפך מלדעת, לא ההפך מ"רצון." זה המסר כולו: האב רואה, יודע ונמצא שם. הפסוק לא אומר שהאב החליט או רצה שהציפורים ימותו. הוא פשוט יודע כשהן מתות.
לכן תרגומים ספרותיים לאנגלית שומרים על "without your Father", ותרגומים שבחרו להרחיב הוסיפו בדרך כלל "ידיעה" או "השגחה". זו התוספת שמתאימה להקשר, אם כבר מוכרחים להוסיף משהו.
מציפור לתינוק, מתינוק לשואה
עכשיו תראו מה המילה "רצון" עושה. אם ציפור לא נופלת בלי רצון האב, הנפילה שלה היא רצונו. והפסוק עצמו מלמד אותנו להגדיל את הקנה מידה, כי "אתם יקרים מציפורים רבות". אם הציפור נפלה ברצונו, קל וחומר אתם.
לכאורה, התלמיד שיירצח בגלל הבשורה נרצח כי זה רצון האב, והרוצח שלו רק מבצע את מה שאלוהים רצה. וכך גם הילד שמת מסרטן, הנערה שנאנסה ונרצחה בשביעי לאוקטובר והתינוק שהושלך לאש באושוויץ. לפי התרגום החדש אף אחד מהם לא היה מת "בלי רצון אביכם", ולכן כולם מתו כי האב רצה בכך.
זו לא נחמה, אלא שיכתוב של דמותו של אלוהים. ישוע אמר "אל תיראו" (אל תפחדו), והתרגום המודרני אומר בפועל שהדבר המפחיד ביותר בעולם הוא לא הרוצח אלא האב, שרצה ברצח.
וזה קלוויניזם במיטבו. וידוי האמונה של וסטמינסטר, מסמך יסוד של הכנסיות הקלווניסטיות-רפורמיות, קובע שאלוהים "קבע מראש, באופן חופשי ובלתי משתנה, כל דבר שמתרחש". מתי י 29, כפי שהוא כתוב ביוונית, לא אומר את זה. מתי י 29, כפי שהוא מתורגם היום לעברית, אומר בדיוק את זה.
כל היהודים משיחיים שייכים לפלג האוונגלי בנצרות הפרוטסטנטית, אך בערך כמחצית מהיהודים משיחיים מחזיקים ברמה כזאת או אחרת בתאולוגיה הקלווניסטית (זה כולל את המכללה למקרא, החברה לכתבי הקודש, יהודים למען ישוע, בית שר שלום, וכו').
וזה מזכיר לי דיון שהיה לי פעם עם מי שהיה בזמנו מנהיג הקהילה המשיחית שאליה השתייכתי בנתניה, כשעוד הייתי חלק מן התנועה. הדיון התנהל בפומבי, בפייסבוק, בקבוצת "משיחיים", בעקבות פוסט שפרסמתי שהיה דומה מאוד למאמר הזה. והדיון על הפוסט מהר מאוד התגלגל לוויכוח. אותו מנהיג משיחי, שמחזיק בתאולוגיה הקלוויניסטית, טען שכל דבר שקורה, קורה אך ורק משום שאלוהים רצה שיקרה. אז שאלתי: "אפילו השואה?"
אותו מנהיג משיחי ענה שהוא "מעדיף לא להשיב על השאלה כי היא טעונה רגשית".
אותו מנהיג משיחי, מן המנהיגים והמורים הבולטים של התנועה המשיחית בישראל, אינו יהודי. הוא גוי אמריקאי ששינה את שמו כדי שיישמע ישראלי ויהודי. אני מניח שכשאין לך קרובי משפחה שנספו בשואה, קל יותר לאמץ את התיאולוגיה הקלוויניסטית.
מבחינתי, השתיקה הזאת הייתה התשובה. תיאולוגיה שנאלצת לשתוק מול אושוויץ כבר ענתה על השאלה בעצמה.
"אבל יש נוסחים קדומים שכתוב רצון"
אכן, לא הקלוויניסטים ולא קלווין (המאה ה-16) שהמציאו את הדוקטרינה הרפורמית שטוענת שכל מה שקורה – קורה כי אלוהים רצה שיקרה. קלווין בסך הכל אימץ את הדוקטרינה הזו מאוגוסטינוס (המאה ה-5).
ולכן, כמה עדי נוסח קדומים, בעיקר תרגומים לטיניים מתקופתו של אוגוסטינוס, מוסיפים כאן מילה כמו "רצון" או "עצה". כלומר הדחף לתקן את ישוע קדם לז'אן קלווין.
אבל זה בדיוק העניין. מתרגם ללטינית הרגיש שהפסוק "חסר", והשלים אותו לפי מה שנראה לו נכון תאולוגית. חוקרי נוסח מזהים את התוספות האלה כמשניות, ולכן הן לא מופיעות בנוסח היווני המקובל שעליו נשענים התרגומים המודרניים. והנה הבעיה: המתרגמים של התרגום החדש לברית החדשה לא תרגמו כתב יד לטיני מהמאה הרביעית. הם תרגמו טקסט שכתוב בו "בלי אביכם", והחליטו בכל זאת להוסיף את המילה "רצון" אך ורק בגלל שהתאימה לאג'נדה הקלוויניסטית שלהם…
"אבל גם 'מבלעדי' בעברית יכול לרמוז לרשות"
גם זה נכון. כשפרעה אומר ליוסף "וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ" (בראשית מא 44), הכוונה היא שדבר לא יקרה בלי אישורו של יוסף.
אלא שרשות היא לא רצון. אב שמרשה לבנו לנהוג יודע שהבן עלול לעשות תאונה, ולמרות זאת הוא לא רוצה בתאונה. אלוהים יכול לאפשר עולם שבו ציפורים מתות ובני אדם בוחרים לרצוח, מבלי שכל מוות וכל רצח יהיו רצונו.
וזו בדיוק ההבחנה שהקלוויניזם מוחק. קלווין עצמו, בחיבורו המרכזי "יסודות הדת הנוצרית" (ספר א, פרק 18), לעג לרעיון של "רשות בלבד" וטען שגם מעשי הרשעים נעשים לפי גזרת אלוהים. לכן "רצון" איננה עוד אפשרות תרגום בין כמה אפשרויות לגיטימיות. זו האפשרות היחידה שמבטלת לחלוטין את ההבדל בין מה שאלוהים מרשה לבין מה שהוא רוצה.
דליטש השאיר את הפסוק פתוח, כמו שהמקור השאיר אותו פתוח. התרגום החדש סגר אותו לטובת אסכולה תאולוגית אחת.
זה לא במקרה
אפשר היה לחשוב שמדובר בטעות תמימה, אבל מתרגם מקצועי לא מוסיף מילה בטעות. ולא במקרה, החברה לכתבי הקודש בישראל, הגוף שמוציא לאור ומפיץ את התרגום הזה, מנוהלת בידי אנשים שמחזיקים בעצמם בתאולוגיה קלוויניסטית. כשמי שאחראי על התרגום הוא קלוויניסט, גם הפסוק יוצא קלוויניסטי.
המאמין המשיחי הממוצע לא יודע שהמילה הזאת לא מופיעה במקור. הוא סומך על התרגום. אם אמא שאיבדה תינוק תשמע בקהילה ש"זה היה רצון אלוהים", היא תפתח את הברית החדשה ותמצא את זה "כתוב". אף אחד לא התווכח איתה ואף אחד לא שכנע אותה, כי פשוט שינו לה את הטקסט.
זה לא תרגום, אלא דוקטרינה בתחפושת של תרגום. וזו הדרך השקטה והיעילה ביותר לשטוף מוח: לא להתווכח עם המאמין, רק לשנות לו את המקור.
הקהילה המשיחית בישראל קטנה, צעירה וצמאה לכתבי הקודש בשפתה. מגיע לה תרגום שנאמן לישוע היהודי, ולא תרגום שמעביר אליה את התאולוגיה של ז'נבה מהמאה ה־16 בלי שתדע.
הכול צפוי והרשות נתונה
דווקא המסורת היהודית קרובה כאן ליוונית הרבה יותר מז'נבה. רבי עקיבא אמר: "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה" (אבות ג טו). הכול צפוי, ולכן האב יודע על כל ציפור. והרשות נתונה, ולכן לא כל מה שקורה בעולם הוא מה שהאב רוצה.
זה בדיוק מה שישוע אמר. הציפור לא נופלת "בלי אביכם", כלומר היא לא נופלת מבלי שאף אחד יודע. האב לא דחף אותה, אבל הוא היה שם כשנפלה. התינוק באושוויץ לא מת כי אלוהים רצה בכך, אבל הוא גם לא מת לבד.
זו הנחמה שישוע נתן לתלמידים שהלכו לקראת רדיפה ומוות. הוא לא אמר להם שאביהם רוצה שימותו. הוא אמר להם שהוא מודע לכל דבר שקורה להם.
אז קראו את מתי י 29 כמו שהוא כתוב: "בלי אביכם". ואם בכל זאת מוסיפים מילה, היא צריכה להיות "בלי ידיעת אביכם". ואחרי כל זה נשארת שאלה אחת: אם שינו כאן מילה אחת, איפה עוד שינו? (רמז: לא מעט!)
ובהזדמנות זאת אני רוצה להמליץ לכל דוברי העברית – תקחו בערבון מוגבל כל תרגום שאתם פוגשים ותבדקו במקורות בעצמכם. לגבי הברית החדשה, אין תרגום מושלם, אבל תרגום דליטש לברית החדשה יחסית נייטרלי ומשתמש בשפה מקראית יותר.
